"שערי צדק", בית החולים על ציר יפו נקרא ע"י מיסדו דר' ולאך בהשראת הפסוק ״פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק אָבֹא בָם אוֹדֶה יָהּ...״ תהלים קיח/יט. שם נולדתי. היום המבנה נטוש ייבנו במרחב מגדלים.

ביומיום, מסלול ההליכה שלי הוא על ציר יפו ואני הולכת בו הן להדרכה והן לסידורים. וכל יום מחדש אני מחפשת את "שערי הצדק..."

בליבי תחושת כאב וצער על איבוד נכסים היסטוריים והאפלה עליהם בבניני מגדלים. שוק מחנה יהודה המשתנה ברחוב עץ חיים, הנקרא כך על שם החנויות שנבנו למימון הישיבה. הקירוי החדש מכסה את כתובות הקודש שמעל החנויות, והכתובת תוצרת הארץ מעידה איך הקידמה משנה את פני הארץ ומאבדת ערכים היסטוריים.

ביה"ס אליאנס כי"ח, נותר ממנו רק ציור הקיר וברקע המגדל החדש. ישיבת עץ חיים שננטשה ועדיין נטושה נמכרה ויבנו בה עוד 2 מגדלים. בחזית מסעדת המוציא האם מכינה קינוחים לעיני הצופים. מלבני כתובות ההקדש בחזית דהויות ולא ניתנות לקריאה. "בית החתן המת" היום משמש את משרד הבריאות, וכבר מדברים על הפיכתו למלונית ובניה נוספת בשטחו. ובית שעוני השמש, בית אורחים ובית כנסת, המבנה הגבוה ביותר בזמנו לתפילת הנץ מאפיל עליו. עצי האקליפטוס בבבית החולים שערי צדק לשעבר, ובבית החתן המת עדיין שורדים אחרי כריתת כל רוב העצים ההיסטוריים שנכרתו עם הקמת הרכבת הקלה.

בית וחצר בדמי מפתח שבהם גדלתי וחזרתי לגור בו עם ילדיי ואבי שהתאלמן כשאימי נפטרה. לאחרונה בעל הבית מבקש כנראה להחיל את תמ"א 38 וכנראה גם לבנות בחצר. 

בית הוא לא רק קירות, חלונות ודלתות, ספרים, חפצים, טעמים וריחות. יש לבית געגועים וזכרונות של מעגל החיים, סביב שולחן בחגים, הורים ושישה אחים המעלים רגשות של אהבה ושמחות וגם תקופות של עצב ואבל. חצר משותפת הצמודה לבית היא לא רק מרצפות, תליית כביסה ונקיונות. יש בה גם גינה עם שקדיה, שסק ותאנה דרכם רואים את עונות השנה, את הזריחה והשקיעה וציוצי ציפורים, ומשחק של בנים ובנות ללא הפרדה. חצר משותפת שלובשת צורה ופושטת צורה כל יום.

​

ושוב תוהה ועדיין מחפשת את "שערי הצדק..."