top of page

אני רואה משמע אני קיים

אנחנו חיים בעולם בו הויזואלי, מה שאנחנו רואים, שולט על כל המרחב האנושי שלנו. איך אנחנו מתנהגים, מה אנחנו יודעים, מה אנחנו רוצים, למה אנחנו שואפים, איך אנחנו מבינים את עצמינו, איך אנחנו מפרשים את האחר, איך אנחנו תופסים את עצמינו כחברה והפרטים שבה - אנו מעבדים דרך העיניים. כדי לתקשר אחד עם השני משני עבריו של העולם או משני עבריו של אותו החדר, כדי לנהל מערכות יחסים, בין אישים או בינלאומיים, כדי להתקיים פיזית, בריאותית, בטיחותית, כלכלית, כדי ללמוד, כדי להנות, כדי להרגיש, ולחוות, בפנאי, בספורט, בקריירה, בקנין דיעה ועדת, כח השפעה והון פוליטי, כדי לנהל משברים, כדי לנהל מערכות יחסים - הכל, כל יסוד והוויה של חיי היומיום שלנו כבני אדם - כדי לתפקד בחיי היום יום שלנו כפרטים משתתפים ויצרנים בחברה אנושית - אנחנו חייבים להסתכל.

סוציולוגיה

ויזואלית

הסתכלות במאה ה21 היא פעילות חברתית. היא מרכיבה ומורכבת מסך ההתנהגויות החברתיות שלנו, והיא משקפת ומשתקפת בה, את הבבואה החברתית שלנו.

                        

זה לא בהכרח רע. זו כן בכורח, הזדמנות. בעוד שעולם הסוציולוגיה - חקר ההתנהגות האנושית - קצת מדשדש מאחור, מתקשה להדביק את הקצב בו דברים קורים ומשתנים, נסמך על תפיסות מיושנות, שיטות מחקר ארכאיות, טכנולוגיה שפסה מן העולם ומדע שמשתנה לנו מול העיניים (הלכה למעשה) - המרחב הויזואלי היומיומי בו אנו מתנהלים כחברה שופע בהזדמנויות, בעדויות, בתרחישים ובתהליכים חברתיים שלא רק מאפשרים לנו כר פעולה נרחב ופורה ללמידה ומחקר של מי שאנחנו כבני אדם וכתרבות וכחברה, בראשית המאה ה 21, אלא מחייבים אותנו, דורשים מאיתנו התייחסות מדעית, שיטתית, מובנית למי שאנחנו הופכים להיות, כאנושות.

                        

זוהי - סוציולוגיה ויזואלית. מדעי ההסתכלות, חקר תרבות על ידי הסממנים הויזואלים שהיא מייצרת. לצלם סיפור - המכון הישראלי לחקר ויזואלי הוא הראשון, והיחיד מסוגו בארץ, ובעולם - המוקדש כולו למדעי ההסתכלות לסוציולוגיה ויזואלית, ולחקר מתודי של שניהם. בואו, לצלם סיפור.

bottom of page